שרשרת של אור

היי לכולם,
מה שלומכם?

המון זמן שלא נפגשנו…שלא כתבתי…מאלף ואחת סיבות!

אבל אני כבר יודעת שלא משנה כמה זמן עובר תמיד בסוף מופיע איזה שהוא שליח או שליחה שקוראים לי להרים את הכפפה, "מושכים לי בצמה" ומבקשים ממני מסר או פוסט על חיה כלשהי שאקטואלית ורלוונטית לזמן הזה.

תמיד יש מי שדואג להחזיר אותי למדורת השבט… לאש התמיד הבוערת בליבי.

והאמת שהפעם זה לקח הרבה זמן.

כולנו היינו טרודים ועסוקים במיליון התמודדויות.

בהתחלה בסגרים, אחר כך בחיסונים, בהמשך בקורונה הפרטית שלי שהיתה מאתגרת מאד ולאחר מכן במלחמה וסירנות ועכשיו בשינויים מדיניים ואחרים ועוד היד נטויה!…

גל האנרגיה לא נגמר אלא רק מתעצם ומעמיק. אף אחד לא יכול לנחש מה ילד יום.

ואנחנו, כבר למדנו שאי אפשר לתכנן כלום או באמת להתכונן לבאות ולכן משתדלים להרפות ולהינשא על הגלים שלוקחים אותנו רחוק, רחוק מכל מה שידענו והכרנו עד לפני שנה וחצי.

כולנו השתנינו, התעצבנו ומתעצבים בכל יום שעובר מחדש ועדיין נמשכת השרשרת! – התהליך נמשך עוד ועוד ומי יודע לאן ייקח אותנו ומה עוד מצפה לנו? אילו הפתעות? איזה חידושים?

והיום זה קרה!

חברה, שלא דיברתי איתה זמן רב, התקשרה ואמרה לי: "מה קרה שמזמן לא כתבת? יללה אני רוצה לקרוא על חיה חדשה".

ואני עניתי בהתנצלות ובחצי גמגום: "כן נכון… באמת הרבה זמן לא כתבתי. אני באמת צריכה להתפנות לזה וכו'…"

ואז היא אמרה: "את אולי לא מבינה אבל את לא יכולה סתם כך לא לכתוב! …יש לך שליחות ועלייך להביא את הידע שלך לעולם ואני ממש מבקשת ממך שתרימי את הכפפה הזו ותכתבי שוב".

אז אחרי דיון מעמיק בסוגיה סיימנו את השיחה הטלפונית ואז גיליתי שהיא גיבתה את בקשתה גם בהודעת ווטסאפ כמה דקות אחרי שניתקנו וכתבה לי: "תכתבי אני מרגישה שאני צריכה לקרוא את הדבר החדש שאת כותבת".

ואני בפנים מרגישה חדווה! הלב שלי רוקד! ושר לעצמו: ״יווווהווו איזה כייף!!!״ ….זה גם מחבר אותי בחזרה לעצמי, במובן הזה של העיסוק האינדיאני שלי, וגם ממש משמח… סוג של קריאת כיוון מהיוניברס של "יללה תתעוררי מספיק כבר עם התירוצים".

ואני פתאום קולטת שואוו כל כך הרבה זמן לא הייתי שם! אמנם עשיתי ועושה בחיי דברים מדהימים, במיוחד בתקופה הזו, וכמו כולם עברתי, בשנה וחצי האחרונות, מכבשים ושינויים עמוקים ולפעמים גם די מאתגרים אבל בעיניים שלי, אתם כבר יודעים, הכול לטובה! גם מה שקשה ומאתגר! אבל מה שנכון נכון…אצל האינדיאנים לא ביקרתי המון זמן והגיע הזמן לחזור.

אז תודה לך עידית חי אהובה על הדחיפה המלאכית ואנחנו מ ת ח י ל י ם!!!

*******************************************

לאור הבקשה של עדית, שאלתי את עצמי איזו חיה יכולה באמת להתאים לי ולכם לזמן הזה? ומיד קפץ לי לתודעה הסנאי המדהים אשר אוהב להסתובב ביער ולהכין את עצמו לחורף הקר, מבעוד מועד, ע"י מיון וליקוט של האגוזים המובחרים ביותר.

הוא נוהג לאסוף אותם בקפידה אחד אחד, רק את אלה שהכי שווים ובדיוק בכמות לה הוא זקוק. אף פעם לא יותר מידי וגם לא פחות.

וחשבתי לעצמי שזה הדבר הכי נכון לעשות בתקופה שבה אנחנו חיים …

שעם כל מה שנופל עלינו, ועוד כנראה ייפול, ועם כל העוצמה והאינטנסיביות של הדברים גם אנחנו נדרשים להפוך קצת לסנאים, כדי לשרוד נפשית ולהישאר שפויים,  וללקט, עבור עצמינו, את כל הדברים הקטנים והיפים שיש לנו בחיים, להתבונן בהם, להכיר בהם, להעריך אותם ולשמור אותם לימי סגריר.

גם אנחנו מוזמנים עכשיו (ותמיד אגב…) ללקט את כל נקודות האור והטוב שבחיינו, קטנות כגדולות, ולשזור אותן האחת לשנייה כמו שרשרשת פנינים יפהפייה. וכשאנחנו עסוקים בעשייה הזאת אנחנו מתרחקים מהקושי ומהאתגרים שסובבים אותנו ונוכחים לדעת שלמרות הכול אנחנו די מבורכים ויש בחיינו המון טוב. וכידוע לכולם כשאנחנו מתמקדים בטוב הזה הוא רק הולך ומתעצם!

אז זה מה שאני בוחרת בזמן הזה! לאסוף את כל נקודות הטוב בחיי, כמו אבנים טובות, ומזמינה גם אתכם לעשות כמוני! לאסוף את כל חלקי הפאזל השווים של חייכם לתמונה אחת גדולה ואיכותית שעושה לכם טוב על הנשמה.

ואני יודעת… זה לא פשוט בתקופה הזו לעשות את זה ולא להיגרר לכל מה שקורה בחוץ.

נדרשת כאן משמעת של טוב! משמעת של התמדה דיוק ובחירה.

נדרשת כאן איכות סנאית!

וכפי שהסנאי עושה מיון ובוחר את הטוב ביותר כך גם אנחנו מוזמנים לעשות! כלומר, לבחור מבין כל מה שקורה רק את ה"אגוזים" המובחרים ביותר! רק את האירועים והחוויות הטובות והמוארות שבחיינו – לאסוף אותם אחת אחת באדיקות וליצור בהתמדה תמונת חיים גדולה של שמחה ואופטימיות.

וחשוב שתזכרו שכל דבר טוב, הכי קטן שאנחנו מכירים בו ומעלים למודעות, יכול להיחשב לאגוז מובחר! כי שום דבר לא מובן מאיליו.

על כל טוב הכי קטן חשוב להודות! ולהוקיר. להבחין בו ולשים אותו לעצמינו מול העיניים כעוד נקודה של אור שהיא חלק מהשלם הטוב!.

יכולה לשתף אתכם שאני התברכתי בסנאי במפה האינדיאנית שלי ועוד במקום הראשון! מה שאומר שאני אלופת הליקוט של "אגוזים" שווים. ולמרות שאני כזו גם אני צריכה להזכיר לעצמי להיות סנאית של טוב במיוחד בתקופות מאתגרות כמו זו.

אז אני למשל אוספת לי, במיוחד בזמן הזה ובכלל, חוויות שמשמחות אותי, שמטעינות אותי ושעושות לי טוב על הלב כמו ארוחה משובחת ומפגש עם אהובי, מפגשים משמחים ואיכותיים עם בני משפחה וחברים, שיחת אהבה שווה עם הבת שלי, ארוחת צהריים ספונטנית במטבח עם הבן שלי שמבשל מדהים, טיול לים המלח, לגליל או לרמת הגולן, סיור יקבים ובחירה של יין טוב, שנ"צ שווה, טיפול בגינה היפה שלי ושתילת פרחים צבעוניים, רביצה נעימה בשמש, ריקוד, מוסיקה טובה, פגישה עם הורי, שיחה טובה עם חברה, לימוד מתמיד ויום יומי של תכנים חדשים שמרתקים אותי, סדרה טובה בנטפליקס, הצלחה בעבודה, הגשמת חלומות חדשים מלוח החזון שלי, חגיגת יום הולדת של חברה קרובה, בילוי שבת של שלום ואהבה עם המשפחה ועוד, ועוד, ועוד… אינסוף רגעים שאני אוספת לעצמי.

כשאני מבחינה בכל אלה ואוספת אותם לליבי, אחד אחד, אני מרגישה אישה מבורכת! ועשירה! סנאית במלוא מובן המילה 😊

אז בואו הצטרפו אלי גם אתם!

היו ציידים ולקטים של הטוב! ומבטיחה לכם שהחיים שלכם יראו לגמרי אחרת!

אפילו כשקר שם בחוץ…ליבכם יישאר תמיד חם וורוד.

אז בואו נלך על זה!

החיים קצרים והטוב מרובה!
שלכם באהבה רבה!
מיכל

• התמונות חינמיות מהרשת

תגובות

תגובות