את יונית צוק מצאתי במרחבי הרשת. אל תשאלו אותי איך? כי אין לי מושג!
לא יודעת איך נפלתי ביום בהיר אחד, על הראיון שלה עם יובל אברמוביץ בחודש אוגוסט האחרון, אבל מהרגע שנורתה יריית הפתיחה ועד שפגשתי אותה וביקשתי ממנה לעזור לי לבנות את הבלוג שלי עבר זמן קצר.
מאז… עברו עוד כמה חודשים והנה אנחנו כאן! בפתחו של האביב עם בלוג חדש ומרגש ועם הראיון הראשון, בסדרת הראיונות שלי עם "מובילי דעה ודרך", אותו אני בוחרת להקדיש ליונית.
ולמה דווקא יונית? בטח תשאלו…
למה בחרתי להכניס אותה לנבחרת המומחים האקסקלוסיבית שלי? ועוד בראיון הראשון?
אז התשובה היא שבחרתי ביונית קודם כל משום שהיא מהווה בעיני דוגמא וסמל לאישה מגשימה ובעלת השראה! וחוצמזה היא היתה פה ראשונה 🙂 הרבה לפני כולם ומגיע לה!
ויונית היא לא סתם "אישה מגשימה" אלא "אישה צעירה מגשימה"! אשר אוהבת את עבודתה, מרותקת ממנה, מחויבת אליה ומביעה את עצמה בערוצים שונים.
ואם אתם רוצים לדעת במה יונית מתמחה? אז… יונית היא מומחית לבלוגים! כן כן יש דבר כזה. היא מרצה, מלמדת, מייעצת, כותבת, מתכננת, מלווה ועוד ועוד…ומראה לנו שאפשר לעשות המון דברים וליצור גיוון מעניין ומצמיח בעשייה שלנו. בלוגים הם למעשה כלי ביטוי מיוחד ומרתק מאד התופס היום יותר ויותר תאוצה וטומן בחובו ים של אפשרויות עבור כולנו. לדעתי האישית כל אחד צריך היום צריך בלוג…ובטח ובטח שכל עסק.
ומעבר לכל אלה, ליונית יש גם משפחה, בן זוג שהוא רופא צעיר בבית חולים, שתי בנות קטנות, כלב ובית חדש עם משכנתא… והיא מג'נגלת בין הכל! עושה את עבודתה בתשוקה עצומה ובמקצועיות ולא מוותרת על החלומות שלה!
ואני שמה דגש על "אישה צעירה ומגשימה" כי אני זוכרת היטב מה זה אומר להיות אמא לילדים קטנים, לנהל אופרציות של בית וזוגיות… ובאופן סימולטני להיות נאמנה לעצמך ולדרכך . זה לא פשוט בכלל! (עד בלתי אפשרי להרבה מאד אנשים) וצריך בשביל זה ים של אמביציה, נחישות ותשוקה למה שאת עושה. ולכן, בעיני זוהי אישה לדוגמא! מודל לחיקוי! שמהווה מקור השראה לאנשים רבים. אני נהנית להתבונן מהצד, בהשתאות ובהערכה, בדרך היפה שלה וגם להיות חלק ממנה בעבודתנו המשותפת.
ותוך כדי כתיבת הדברים אני פתאום מבינה מה יש ביונית שכל כך מחבר אותי אליה וכל כך נדיר במקומותינו. ה"סוד" שלה הוא שהיא מתייחסת ללקוחות ולתלמידים שלה ממש כמו אם לילדיה. וזה מאד מיוחד בעיני כי גם אני כזו. תמיד הרגשתי שהסטודנטים שלי והנועצים שלי הם ילדיי והתייחסתי אליהם בשיא האחריות ככאלה במובנים רבים. בדרכי הארוכה שמתי לב שלא רבים מהמורים, מאמנים ומטפלים מתייחסים כך, לתלמידים וללקוחות שלהם, ואף פעם לא הבנתי איך זה יכול להיות? משום שלי זה נראה דבר שהוא מחויב המציאות!
למיטב הבנתי, יש לנו כמלווים, מורים ויועצים אחריות עצומה כלפי אלה הבאים ללמוד מאתנו, לחבור אלינו בדרך ולאפשר לנו להיכנס לעולמם ולהעניק להם מהידע ומהאנרגיה שלנו (ואני כבר לא מדברת על כך שגם לנו כמורים יש תמיד מה ללמוד מהם…וגם זו אחריות). זוהי ממש סוג של הורות!. ואז…כשה"ילדים" שלנו מתפתחים ומצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם וליהנות מהדרך אנחנו מתפוצצים מרוב גאווה ונחת. איזה כייף!
אז כזו היא יונית! אמא נצחית שתומכת ונהנית מפירות היצירה של כל ילדיה..ואישה ששווה לעקוב אחרי הדרך שלה כי היא מרתקת ומלמדת וכולנו יכולים לקבל ממנה השראה!
אז.. יונית יקרה..ברוכה הבאה "לנתיב האור" והפעם מקדמת הבמה של הבלוג ולא רק מאחורי הקלעים 🙂 של לוח הבקרה.
ספרי לכולנו…
איך הכל התחיל? איך הגעת למה שאת עושה היום? איך ומתי הפכת לבלוגרית?
את הסיפור הנפלא על חיי שהשתנו בזכות הבלוגים אפשר לקרא ממש פה , ולהקשיב בסוף הפוסט לסיפור שסיפרתי בהרצאת הפתיחה ל"פרלמנט" שזה הקורס שלי לבלוגרים. אבל אספר גם בקצרה.
תמיד כתבתי, אהבתי מילים ואהבתי להביע את עצמי. קצת אחרי שהבת הראשונה שלי , תמר , נולדה פתחתי בשנת 2010 בלוג אישי ב"סלונה" שנקרא אמאעובדת . לאחר מכן, כשחקרתי את נושא הבלוגים, במסגרת לימודיי לתואר שני ב"תקשורת", פתחתי בשנת 2011, בלוג נוסף מקצועי בשם הבלוגריסטית. בשנת 2013 נוסף אח שלישי לחבורה – הבלוג שלי בולטימורית בעירבון מוגבל בו כתבתי כאשר נסענו לרי לוקיישן בארה"ב בעקבות נסיעתו של בן זוגי לתת התמחות בתחום "כף רגל". העסק שלי צמח למעשה מתוך הבלוגים ב"טעות", בשמחה ובאהבה גדולה. אפשר לומר שפיתחתי בלימודי המסטר מודל ל"הפיכת בלוג מתחביב למקצוע" מבלי לדעת שזה מה שיקרה לי שנה לאחר מכן 🙂
אז…מה בעצם את עושה היום?
היום אני מייעצת לעסקים, מותגים ואנשים פרטיים בנושא של שיווק באמצעות תוכן ובלוגים. אני מרצה באקדמיה, ובמסגרות אחרות שונות, אודות העולם המופלא של הרשתות החברתיות בדגש על צמיחה, העצמה ויצירת קהל, רווחים ומיתוג באמצעות תוכן, בלוגים ופינטרסט. בנוסף, בניתי קורס שנתי על בלוגים שנקרא "הפרלמנט" שמטרתו לייצר קהילה של בלוגרים ואשר מיועד לכל מי שרוצה להשתמש בבלוג שלו לטובת שיווק ולמען הפיכתו מתחביב למקצוע. במסגרת הפרלמנט אנחנו נפגשים אחת לחודש לארבע שעות בהן אני מעבירה תכנים מקצועיים שלי ושל אנשים מקצוע אורחים בנושאים כמו : עיצוב גרפי, צילום בלוגי, שימוש בכלים שונים כמו גוגל אנליטיקס, מפגשים עם בלוגרים מצליחים ומוכרים ועוד. אני מאוהבת בפלטפורמת הבלוגים והמטרה שלי היא להעלות את המודעות ולעזור לאנשים ולעסקים לייצר את הבמה הנפלאה הזאת שבאמצעותה אפשר להגיע רחוק מאוד.
יש לך שני בלוגים ושני דפי פייסבוק- אישי ומקצועי. על איזה צרכים כ"א מהם בא לענות?
הבלוג האישי – הוא הבמה שלי לטובת עיבוד המחשבות והחוויות שלי, הפיכת הרגש למילים, ביטוי עצמי ושיקוף לתהליכים אותם אני עוברת. הוא מקום של השראה בשבילי. הנושאים בו משתנים, עם ההתפתחות שלי, בהתאם למקומות בהם אני נמצאת בחיי ולחוויותיי השונות. יש לי מספר קוראים שעוקבים אחרי הבלוג הזה, החל מימיו הראשונים, וזה מרגש אותי מאוד. את חלקם אפילו פגשתי והתרגשתי לראות עד כמה הבלוג שלי משמעותי בחייהם.
הבלוג המקצועי – התחיל במסגרת עבודת המחקר שלי בתואר השני ממקום בו סיכמתי מאמרים מקצועיים ופרסמתי ראיונות של הבלוגריות אותן ראיינתי לעבודת המחקר. הוא המשיך כבמה שלי למתן טיפים ובהמשך למחקר אישי אודות הבלוגים … והיום הוא מהווה מקום שבו אני נותנת ערך ותוכן אשר עוזרים לקהילת הבלוגרים להצמיח ולשפר את הבלוגים שלהם ואת השיווק שלהם באינטרנט. הבלוג הזה משמש היום ככרטיס הביקור העסקי שלי וזה מרגש אותי לראות, כל פעם מחדש, איך הצלחתי להצמיח עסק מתוך הבלוג.
דף הפיסבוק האישי שלי – הוא כמו אויר לנשימה בשבילי ומהווה מקום מעולה לנטוורקינג וליצירת קשרים. לפעמים הוא משמש כנייר לקמוס בשביל ליצור תכנים חדשים (כלומר, להציף רעיונות ולראות מה קורה..ומהן התגובות העולות מהשטח) ולעיתים כמקור להשראה. אני אוהבת את הפרופיל שלי בפיסבוק כי הוא עוזר לי להכיר אנשים רבים, אשר נמצאים במרחק מקלדת ממני.
דף הפיסבוק העסקי – אני יכולה לנהל אותו טוב יותר, פשוט אין לי סבלנות לכך.
מה הייעוד של הבלוג שלך? מה את רוצה להעניק דרכו לעולם ולעצמך?
הבנתי דרך כתיבת הבלוג שלי שזה היעוד שלי! לפתוח לאנשים נוספים את הדלת ליצירת הבמה האישית. אני נמצאת כבר עשור בתחום השיווק באינטרנט ולאחר שניהלתי אתרים של חברות גדולות במשק, כמו של בנק דיסקונט למשל, הבנתי שדווקא הבלוג, האישי, הנגיש, הבלתי פורמאלי הוא זה שיכול לעשות את השינוי ולהביא את הצמיחה, גם העסקית וגם האישית. הבלוג הוא כמו "חדר משלך", אבל הוא שקוף ויש לו חלונות ובעזרתו אפשר ליצור קהילות, השפעה, נטוורקינג, משמעות, העלאת מודעות ועוד ועוד. כל מה שצריך זה לקחת את המיקרופון ולעלות על הבמה ולא להישאר כצופים פאסיביים. אנשים מצליחים להגשים חלומות, באמצעות הבלוגים, ואת זה אני רוצה ויכולה להעביר הלאה… את ההזדמנות הנפלאה שיש לנו היום באמצעות הטכנולוגיה. זה כלי כ"כ פשוט, נגיש, זול יחסית וכייפי אז אין סיבה שאנשים לא ישתמשו בו כדי להתבטא. בבלוג המקצועי אני כותבת כדי להעביר הלאה את הידע שלי, לאנשים שמוכנים לקרוא וליישם. יש גם אנשים שרוצים, בעקבות הדברים שאני כותבת, להיפגש לייעוצים אישיים או לסדנאות כי הרבה יותר כיף, קל ומובן להיפגש ולדון על הדברים.
מה הבלוגים שלך הביאו לחייך? ספרי על מפגשים עם אנשים מעניינים, חיבורים וכו'…
וואו, יש לך יום שלם?
הבלוגים שלי הביאו לחיי שפע! של הזדמנויות מגוונות, של חוויות ושל חברות וחברים (יש לי חברת ילדות שאמרה לי לפני 3 שנים שבשביל להיות חברה שלי היא כנראה צריכה לפתוח בלוג. בזמנו התרגזתי עליה ע"כ אבל כשאני מסתכלת היום על החברות שלי… אז כנראה שהיא צדקה). הבלוג שלי הביא לי חלומות שמתגשמים כל יום ולאנשים, שעזרתי להם לפתח בלוג, זה נתן המון עוצמה, העצמה וביטחון עצמי. יש לי בבלוג מדור של ראיונות עם בלוגרים, והם מהווים רק חלק מצומצם מאוד מהאנשים המעניינים שגיליתי לאורך השנים.
ואוו… הבלוג הגשים לך חלומות?…איזה למשל?
חלומות שלא חשבתי שהיו לי אפילו 🙂 כמו לסיים את התואר השני שלי בהצטיינות ובשמחה שבאמת למדתי משהו ולא סתם משהו אלא משהו גדול!, ופה אני רוצה להודות לפרופסור מוטי נייגר וד"ר עידית מנוסביץ' שהאמינו בי ונתנו לי את החופש ואת הליווי האקדמי בעבודת המחקר שלי בתחום הבלוגים. עוד חלומות שהבלוג הגשים לי זה ההזדמנות להתפרנס ממה שאני אוהבת, למצוא את היעוד שלי, לפגוש נשים מדהימות, לעבוד במה שאני רוצה ולהמציא רעיונות חדשים מבלי הצורך לשחק במשחקי כבוד, ביורוקרטיה והתלקקות לאנשים שנחשבים "מעלי". כמו כן הוא עזר לי למצוא את המקום שלי שבו מקבלים אותי כמו שאני. וחלום נוסף הוא ה"פרלמנט". חלמתי עליו עוד כשהייתי בארה"ב וכשהעליתי אותו בתור רעיון ליועצת שלי ולרו"ח הם שניהם אמרו לי "זה מוקדם מדי ומסוכן מדי"… אבל אני ידעתי בתוכי שזה מה שאני צריכה לעשות ושמחתי להוכיח להם שהם טעו!
למה לדעתך עולם הבלוגים מתפתח היום וצובר תאוצה? מה יש בו שהופך אותו לטרנד כ"כ מרכזי?
עולם הבלוגים היום מתפתח מאד כי בלוג זה דבר נגיש, קל לשימוש, ובסופו של דבר כלי המאפשר לכל אדם לבטא את עצמו כפרט, כעסק וכמותג. אנחנו כבר לא צריכים להשקיע כסף רב בפרסום וב"רחמים" או "קשרים" בשביל לבטא את עצמנו ואת יכולותינו. אפשר לעשות את זה בקלות ובנגישות רבה באמצעות הבלוגים. בארה"ב זה כבר עשור מאז שהבלוגים פרצו למודעות. בארץ זה קורה בגלים. בהתחלה זה היה בדמות של אנשים טכנולוגים, לאחר מכן אנשים שהיו טכנולוגים אבל לא מתחום ההייטק אלא בתחום של הפורומים למיניהם, והיום הפיסבוק ואתרים נוספים כמו "קפה דה מרקר", "סאלונה" ודומיהם הנגישו את התחום למעגלים נוספים של אנשים, וטוב שכך.
מה נותן לך השראה ומטעין אותך בכוח להמשיך לשאוף ולדהור קדימה?
אנשים, מילים, ספרים, טבע, הזוגיות שלי, המשפחה, האמונה שאפשר להצליח, החזון שלי לגבי אנשים ועסקים שכותבים.
אני בנאדם שלומד, אוטודידקטית, ותמיד הייתי מאלה שחושבים אחרת. הבלוג הוא המקום היחיד שנתן לי לגיטימציה להמשיך להיות כזאת. גם היום, אני לומדת, כל הזמן. זה יכול להיות דרך קורסים און ליין, ספרים, פגישות עם אנשים ואפילו דרך דברים שעוברים לי ליד האוזן. המוח שלי בספיגה מתמדת. ככה הוא בנוי. ולמזלי התחתנתי עם חנון כמוני, שגם הוא בלמידה מתמדת. אז בלילה, אחרי שהבנות הולכות לישון, ואחרי טקס הקפה שלנו, אנחנו נכנסים לחדר וממשיכים ללמוד, לכתוב, להתעשר בידע, כל אחד בתחומו. ביחד, ולחוד.
גם הורי הם השראה גדולה עבורי, כאנשי חזון ומעשה, וכשאני נתקלת בקושי אני מתייעצת עימם רבות.
בנוסף על כל אלה יש לי לוח חזון שהכנתי לעצמי, לפני שנתיים וחצי כששהינו בחו"ל, הוא ענק והייתי צריכה לחתוך אותו לשניים כשהבאנו אותו במזוודה ארצה. כשאני חסרת השראה מספיק לי להתבונן בו ולהתעמק בדברים שאני שואפת להגיע אליהם בשביל לחזור למיקוד שלי. אם בא לכם להעמיק מוזמנים לקרוא עוד על לוח החזון שלי.
האם ישנה דמות כלשהי שמהווה עבורך מקור השראה?
הו. שאלה מעניינת. הרבה אנשים מעוררים בי השראה. לא כולם מוכרים אגב. שתי נשים במיוחד נחשבות בעיני כ"גורו" של ערכים. האחת היא סבתי המדהימה מרים ז"ל, ניצולת שואה, אמא של אמא (בתמונה עם סבא משה). היתה לדעתי האשה הכי חכמה במשפחה. למדתי ממנה המון! – שמחה, אופטימיות, נדיבות, עזרה לזולת, והומור. היא נפטרה שבוע לאחר לידתה של ביתי הראשונה תמר ובאורח פלא האותיות מ+ר מתוך שמה מופיעות גם בשמה של תמר. סבתי אמנם נפטרה אבל אני חשה אותה כל יום בקרבתי.
האשה הנפלאה השניה היא מורתי "מאדם לוי". כשהייתי בת 16 נסעתי עם הורי לשהייה של שלוש שנים בפריז והייתי צריכה ללמוד צרפתית (כן, כן עשיתי צבא…דחיתי את השירות בשנה). במקרה, או שלא במקרה, המורה שלימדה אותי את השפה היא מאדאם סימה לוי. כל יום, במשך שנה שלימה, נהגתי לנסוע לביתה ב"מטרו", אחרי הלימודים בבית הספר, כדי ללמוד צרפתית.
את השפה אכן למדתי וגם המשכתי להעמיק בה כשלמדתי "ספרות צרפתית" לתואר ראשון. אבל מעבר לשפה, מאדאם לוי לימדה אותי נימוסים ודרך ארץ, תרבות, אהבת המדינה, ערך המשפחה, יזמות ומינוף הזדמנויות, פמיניזם וזוגיות. מאדם לוי חזרה ארצה, לאחר שנה שהכרנו, אבל אנחנו בקשר עד היום אפילו שחלפו מאז 20 שנה. השנה הזו, עם מאדאם לוי בפריז, היתה משמעותית מאד בחיי. אנחנו נפגשות פעם ברבעון, מתקשרות במיילים ובטלפון ויש לי אהבה מאוד גדולה למאדם לוי שלי היקרה שחגגה בשנה שעברה 70 וטורפת את החיים כמו בת 20 ביחד עם בעלה היקר.
לאן את שואפת להגיע בחייך? איפה את רואה את עצמך בגיל 40 שאת כותבת עליו כבר עתה?
בגיל 40 אני רואה את עצמי לוקחת הפסקה ונוסעת עם המשפחה שלי לשלושה חודשים לאוסטרליה לחישוב מסלול מחדש. כל שנה אני עושה חישוב מסלול מחדש, בקטנה, וכותבת את המסקנות בבלוג שלי. כמו שעשיתי למשל בפוסט האחרון מיומולדת 35. יתכן והחישוב הזה מחדש יוביל אותי לנקודת המשך דומה או לנקודה שונה במאה שמונים מעלות ממה שאני עושה היום. החיים דינאמיים וצריך ליהנות מזה. אני שואפת להמשיך ולהגשים את החלום שלי, לחיות בשלמות עם מי שאני ועם מה שאני עושה, להגיד תודה כל יום, על הדברים הקטנים והגדולים שיש לחיים להציע לי, ולבדוק כל יום מחדש מה אפשר לעשות יותר טוב מחר.
מה הכי חשוב לך בחיים? על מה לא היית מוותרת בשום פנים ואופן?
חשבתי על השאלה הזו, שרמזת לי עליה כבר בשיחתנו לפני כמה ימים, וברור שללא בריאות וללא אהבה אי אפשר לחיות! אבל אז נתקעתי יומיים ללא אינטרנט וממש התחשק לי למות. אבל כנראה שזה לא מה שיהרוג אותי. אני חושבת שמה שיהרוג אותי זה חוסר יכולת להתבטא. ברגע שמישהו ישים לי מחסום מעל הראש ויסרס אותי מלחשוב שונה, מלבטא את עצמי בצורה שמתאימה לי, מהיכולת שלי לספוג דברים ולהוציא אותם למרחב, אז אני מוכנה שישרפו את גופי. אם המוח שלי לא יוכל לעבד דברים ולהנגיש אותם החוצה באמצעות מילים, תמונות, צלילים,רגשות, אז זהו. העולם ימות.
מה את הכי אוהבת לעשות ובכלל…?
ללמוד והכי הכי לקרוא ספרים. להיות עם הילדות שלי (עד שהן מטריפות אותי ואני אותן) לפגוש אנשים, לעשות סקס, לגלוש סקי, לטייל, להסתכל על הבעל שלי מבשל, לכתוב, לצלם, לנהוג.
ואני לא שאלתי אותך "מה את הכי שונאת"? אבל את התנדבת לומר לי בכל זאת 🙂
נכון! … הכי שונאת! …כי אי אפשר בלי, ומשום מה יותר קל לומר מה שונאים מאשר מה אוהבים. אז…אני שונאת לבשל. לבשל. לבשל. לנקות את הבית, לקפל כביסה, להוציא את הכלב. להיות בקרבת אנשים קמצנים, שרואים רק את הצד השלילי של החיים וכאלה שלא מפרגנים. לעשות דיאטה. לראות טלוויזיה.
מה מלהיב אותך? עושה לך WOW?
כשהמילים יכולות לבטא מחשבות או ידיעה, שיש לנו בגוף או בראש, והיא לא היתה מוגדרת במילים. זה רגע של השראה, הארה, הבנה. רגעים כאלה גורמים לי להבין שהופס המודעות שלי צמחה בעוד מילימטר…מה שמצמיח אותי בעוד כמה קילומטרים טובים בדרך.
מה מחזק/מטעין/מעצים אותך?
אנשים והסיפורים שלהם.
מה מצחיק ומשמח אותך?
הבנות שלי מצחיקות אותי. אני אוהבת לשמוע את השיחות שלהן ולראות את האינטראקציה ביניהן. אני מקווה לא לקלקל אותן יותר מדי, ולא להפוך אותן ל"מבוגרות" מהר מדי. יש להן הומור ויציאות שפשוט מהפנטות אותי. כתבתי לא מזמן פוסט על הסיבות שלנו לאיחור היומי לגן. אני חושבת שאלו הן פיסות חיים שהן פרייסלס.
מה האני מאמין שלך? המוטו שלך בחיים?
חיה ותן לחיות!
היי את! תמיד! בכל מצב.
אז עד כאן דבריה של יונית האלופה! ולסיכום אני רוצה להוסיף כמה דברים…
ראשית יונית, כל הכבוד! תמשיכי לצמוח, להצליח ולהוות מודל של השראה לכ"כ הרבה אנשים! אני גאה לארח אותך כאן, מודה לך על כל הליווי והעזרה, עם הבלוג היפה שיצרנו, ומאחלת לך המון בהצלחה!!!
דבר שני אני רואה ומתרשמת מהפוסטים שלך ב"סאלונה" שאת לא מפסיקה להתעסק בגיל 40. ואפילו בגיל 42! ולא מהיום. לא ברור לי למה את מתעסקת בזה שהרי יש לך עוד כמה שנים ממש טובות עד אז. וכן…זה נכון הספקת הרבה בגיל צעיר – דברים שאחרים גם לא עושים לעיתים עד גיל 40 או בכלל. ואם הספקת כ"כ הרבה עד גיל 35 תארי לעצמך איזו חגיגה מחכה לך בצומת של 40! כי זו באמת צומת . כך לפחות זו היתה עבורי – צומת דרכים מדהימה ונקודת ציון בה עברתי חוויה מכוננת. ואני רוצה לשתף אותך, ואת כל החברים והחברות הקוראים, בחוויה הזו כדי שתדעי (ותדעו) מה מחכה לך (ולכם…)! ואיזה כייף זה. אז בואו להציץ ב "מסע ה – 40 שלי".
* מי שרוצה להעמיק עוד יותר את ההיכרות עם יונית, ולחבור אליה, מוזמן להכנס לאתר המקצועי שלה – הבלוגריסטית ו/או לבלוג האישי ו/או לדף הפייסבוק.
אביב שמח לכולם!
באהבה רבה,
מיכל
תגובות
29 תגובות
🙂
🙂 רצה למייל לקרוא!
🙂 )
Rivka Tzuk Tzukerman Goldshmidt ·
🙂
Hani Saar ·בעלות בחני סער-בסיס האם: מלווה ומאמנת נשים במסע הרגשי של האימהות
תודה רבה על פוסט מקסים. אני מרגישה קרובה יותר אל יונית ואלייך בעקבות הפוסט. מקסים מקסים.
אהבתי · השב · 1 · 30 דצמבר 2015 10:58
ביה"ס למינהל עסקים באוני' חיפה
תודה יקרה! זכינו 🙂
אהבתי · השב · 3 ינואר 2016 16:00
מסע אחר – המדרשה לצילום גיאוגרפי
מקסים מיכל כיף לקרוא ולהכיר קצת יותר את יונית שלנו, פייר כבוד גדול להיות חלק מהדבר הזה שכולנו נשאבנו אליו
אהבתי · השב · 1 · 3 ינואר 2016 13:49
ביה"ס למינהל עסקים באוני' חיפה
מסכימה אתך מלי יקרה. תודה!
אהבתי · השב · 1 · 3 ינואר 2016 16:00
שלום למיכל וליונית,
פוסט שנוגע
ומשמח.
שמחתי בבואי.
תודה לכן.
תודה אוהדי.
גם אנחנו שמחנו שבאת 🙂
ראיון מעניין מאוד! יונית היא אכן אישה מיוחדת במינה, שבזכותה גם לי יש בלוג היום!
תודה רבה!