פינה של שפיות

טוטם הצב

היי אהובים ואהובות,
איזה ימים אהה??? איזה ימים!
רוחות מנשבות בחוץ, השמיים אפורים, גשם יורד ופתאום חמסין…וחוזר חלילה.
וסוף סוף היום ערב חג יום אביבי להפליא.

בכל יום שעובר הסגר מתהדק… כמו מתג של ווליום המתח עולה ועולה ומתקרב לשיא.
והיום ערב ליל הסדר – עוצר של ממש! אין יוצא ואין בא! כל אחד בביתו עם מי שגר אתו.

וזה אומר שרובינו נאלצים לוותר על הנוכחות של ההורים, ושל הילדים שגרים מחוץ לבית, ומי שלבד נשאר לבד גם בחג הזה. איזה אתגר!

********************

בשבוע שעבר היה ה 1 באפריל! ואני מצאתי את עצמי מתגעגעת לימים אחרים, של תחילת האביב, ולזיכרון שמלווה אותי שנים רבות . גליה בת דודתי ואני, ילדות בכיתה א' , יוצאות "לשגע" את האנשים. מין מסורת שכזו.

גליה משאירה לאמא שלה פתק (הווטסאפ של היום): "אמא הלכתי עם מיכי לשגע את האנשים".

אנחנו מתיישבות לנו על ספסל הרחוב הירוק שליד הבית ופונות לכל עובר ושב – כל אחד עם השיגוע הפרטי שלו. לאחד אנחנו אומרות שיש לו עכביש על הרגל ומתפקעות מצחוק ומול השני אנחנו עושות את עצמינו מדברות ב"אנגלית" ובטוחות שהוא משוכנע שהרגע נחתנו מבריטניה הגדולה.
ואנחנו מאושרות 😊 מההצלחה הכבירה. איזו תמימות, איזה יופי. לפעמים בא לי לקפוץ לשם לביקור.

********************

ומנגד היום?
איזה ברדק. העולם משתולל. ואנחנו לא יודעים איך להכיל את כל מה שקורה.
ואז..מתוך כל הבלגן מופיעה לה איזו יד נסתרת ומורידה לכולנו את השלטר! אומרת לנו במילותיה שלה: "עד כאן ילדים! שיהיה פה שקט מוחלט! כל אחד הולך עכשיו לחדר שלו ולא יוצא משם עד להודעה חדשה".
רוב הילדים מצייתים…ואכן נהיה פה שקט.

איזה שקט. איזו דממה.
איזה שינוי בלתי נתפש ובלתי צפוי!
מי העלה על דעתו שאפשר לעשות הדממה לעולם???
מי העלה על דעתו שבליל הסדר יהיה אסור לנו לצאת מהבתים ושנחווה עוצר כמו במקומות ובימים חשוכים ובמלחמות?
מי העלה על דעתו שהעולם יעצור מלכת כדי שאנחנו נוכל להתבונן בשקט פנימה? כדי שנוכל לחפש דרכים יצירתיות כל כך להיוולד מחדש? …איש איש בביתו. בשקט שלו. בחלל הפנימי שנוצר, וזאת אחרי שכבר סיימנו לחרוש את הנטפליקס ואחרי שכבר עשינו את כל מה שאנחנו יודעים כל כך טוב לעשות?
כזה שינוי וכזה שקט עולמי אף בן אנוש לא יכול היה להעלות על דעתו עד לפני חודש או חודשיים. עד לפני כמה חודשים דבר כזה היה רק בסרטים של מדע בדיוני!

********************

ובתוך ומתוך הדממה הזו הכול ממשיך להשתנות בקצב אש! שינוי בתוך שינוי בתוך שינוי. נחשול ענק של השתנות!
ואם לפני 3 שבועות כתבתי לכם כאן על העטלף ועל התחושות החזקות באוויר של מוות ושל לידה מחדש, שכולנו חווים ברבדים השונים של חיינו, ועל הכאוס הנוראי, היום אנחנו במקום קצת שונה. מתקדמים במסע ובהתמודדות שלנו עם מה שמגיע.

לפני 3 שבועות עוד הסתובבנו יחסית חופשי והטבעת רק החלה להתהדק סביבנו. עכשיו אנחנו נדרשים להיות סגורים. להתבודד! "לשבת בשקט״ בבית! לא לזוז! 100 מטר וזהו! והמקסימום שלנו זה הופעות בטלוויזיה ויוגה דרך הזום. ובימים האחרונים עוד הידוק – ערים נסגרות ומהיום עוצר כללי.

********************

אנשים רבים משתגעים, מתוסכלים מאד. מבקשים להבין מה קורה באמת? לאן כל זה מוביל? ומה יהיה? מבקשים להתקרקע ולהתחבר שוב לאדמה אחרי שזו רעדה לכולנו מתחת לרגליים במלוא העוצמה.

לא יודעים מה לעשות עם זה. מנסים לעשות הבנות עם עצמינו ועם האחרים כדי לשרוד ולהכיל את גודל המאורע.

חלקינו מצליחים ורובינו ממש לא! למרות גודש הפעילויות המוצעות לנו ברשתות והזמנות המלחיצות "להתכונן" ליום אחרי.

התקופה הזו מעודדת מאד את היצירתיות שלנו. הרבה מאתנו מחפשים את הטוב ואת ההזדמנות שבמצב. ממציאים את עצמינו מחדש או לפחות שואפים לכך. המון יצירות יפהפיות נולדות. המון דברים טובים קורים. ועם כל זאת, אנחנו דואגים. מחפשים את הודאות. מחפשים את האדמה היציבה לעמוד עליה ולהרגיש בטוחים.

********************

אז מה עושים עכשיו?

אז מה עושים עכשיו? כולנו שואלים.
מה אפשר לעשות כשאנחנו סגורים בבתים? משותקים בכפייה? וידינו קשורות?
מה חושבים? איך נוהגים? איך לא משתגעים?

מיליון שאלות רצות לנו בראש:
האם להקיף את הבית כל בוקר עשרות פעמים (מאה מטר ועוד מאה מטר ועוד…)? או אולי לעשות צעדה ביוטיוב?
האם ללמוד עכשיו בדיגיטל את כל מה שרצינו? פתאום הכול בחינם, וכולם הופכים לתלמידים חסרי פשרות או למרצים נלהבים דרך הזום . וזה עוד יותר מלחיץ כי אם אנחנו לא ננהג גם כך אז נישאר מאחור?

ואם לא בא לנו את כל הטירוף הרישתי הזה? ובא לנו פשוט לתת מנוחה לראש ולגוף? האם מותר לנו? האם זה נכון בזמן הזה לנוח או שצריך דווקא להישאר דרוכים על המשמר? האם מותר לנו להקשיב לנפש שאין לה כוח לכל ההצפה הזאת? שבא לה דווקא לעצור רגע ולנוח? להתנתק? לעשות קצת חושבים?

ובכלל…. מה יהיה בהמשך? כמה זמן זה עוד ייקח? איך נחגוג את ליל הסדר לבד? או בזום (אתם אמיתיים??)? מתי יהיו שוב גנים ובתי"ס? מתי נוכל לחזור לעבודה? תהיה בכלל עבודה? ומה עם כל ההפסדים הכספיים העצומים? ואיפה לעזאזל משיגים ביצים? 😊

כמה פחד, כמה דאגה, כמה ניסיונות לחפש אדמה יציבה מתחת לרגליים בכל דרך, וכמה זה כל כך מובן מאיליו בזמן הזה.

כמה שאלות ללא מענה.

אז… אתם כבר יודעים שכשלי יש שאלות ולבטים אני הולכת לחיות האינדיאניות להתייעץ.

לכן, גם בזמן הזה (במיוחד בו) לא חרגתי ממנהגי והלכתי לשאול אותן: "תגידו אז מה עושים עכשיו? מה הייתן מייעצות לאנשים לעשות בזמן הזה ?"

ותשובתן לי היתה: "תגידי לאנשים: לכו תהיו צבים בימים האלה – את תהפכי לצבה ואתה לצב".

ואני השבתי להן: " הבנתי. תודה! באמת תשובה הגיונית ומחוברת מאד.

אז אם גם אתכם מעניין להבין מה זה אומר להיות צב/ה בזמן הזה? הנה כל התשובות.

********************

מיהו הצב האינדיאני? ומה הריפוי שהוא מביא?

הצב הוא הנציג של אימא אדמה – ממנה באנו, בזכותה אנחנו מתקיימים, ממנה אנחנו ניזונים ואליה נשוב.

האדמה היא הבסיס שלנו בכל המובנים וכשהיא יציבה וחזקה כך גם אנחנו. יש לנו מקום בטוח לעמוד עליו ודרך בטוחה לצעוד בה. וכשהאדמה מתערערת, כמו עכשיו, הכול מתערער.

הריפוי של הצב הוא החיבור לאדמה. הוא מגיע כדי ללמד אותנו לכבד את אותה ואת מחזוריה ולהוקיר את משמעות החיבור העמוק שלנו אליה.

באותה הנשימה, הצב בא גם ללמד אותנו איך להגן על עצמנו מפגעי הסביבה ואיך לכבד ולשמור על כל הבתים שלנו – על על גופינו הפיזי ובריאותינו, על בתינו הפיזי שלנו ( 4 הקירות שמגנים עלינו) , על ביתנו הפנימי (הנשמה והרגשות שלנו) ועל הפרנסה שלנו.
הדרך שלו ללמד אותנו את כל אלה היא ע"י הוראת והדגמת אמנות ההאטה הקרקוע, החיבור לאדמה ולשריון שלנו.

********************

מה זה אומר להיות צב בזמן הזה? ובכלל?

כדי להבין מה זה אומר להיות צב בזמן הזה בואו נבין קודם כל מה קורה עכשיו?

אז…אנחנו רואים שהכול משתנה במהירות משוגעת. אי הודאות מתעצמת וכך גם הפער בין פחד ובין אהבה מתעצם יותר מתמיד.
בניגוד לפעמים בהן יש או היתה לנו בחירה כאן השינוי הוא כפוי! לא נעים בלשון המעטה! ומעורר פחדים ואתגרים לרוב. אצל כולם! בכל העולם! ללא יוצא מן הכלל.

ואנחנו?

מושבתים! מסוגרים בבתים, עומדים מול כל הדברים שקורים ומחפשים אדמה יציבה לדרוך ולצעוד עליה. מחפשים טיפה ודאות בתוך הכאוס וים אי הודאות שמסביבנו ובתוכנו. נדרשים לעשות בתוכנו סדר פנימי כדי לשרוד וכדי שנוכל להכיל את כל מה שקורה.

ופתאום יש לנו מלא זמן ! לעשות סדר, לעשות חושבים ולקבל החלטות אישיות. אנחנו גם מבינים שאף אחד לא יעשה זאת הסדר הזה במקומנו, תרתי משמע, כי לכל גורם חיצוני באשר הוא יש את האינטרסים שלו ממשרד הבריאות ועד ממשלת סין וכולם פועלים כרגע מתוך לחץ ובהלה, לא רואים בעיניים. בטח לא יודעים מה יהיה.

בנוסף, חלק מאתנו כבר מתחילים להפנים שהעולם עושה עכשיו RESET לכל מה שהיה עד כה ואתחול מחדש. מבינים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. מבינים שסדר חדש הולך ומתהווה אפילו שלא ניתן עדיין לראות כלום מבעד למסך העשן והבלבול.

אז מה שקורה עכשיו הוא שהעולם עובר שינוי תודעתי! ומכונן אדמה חדשה!…אחרת…כזו שלאט לאט נלמד להכיר.

למעשה, אפשר לומר, שכולנו מייצרים את השינוי הזה יחד עכשיו, מתוך הדממה וההתבוננות, אפילו אם אנחנו לא מודעים לכך.

ומתוך ההתבוננות הזו במצב שנוצר, והצורך בבהירות ובסדר, אנחנו צריכים להחליט! – ויהיה מצבנו האישי מאתגר ככל שיהיה – האם לבחור בפחד ובהקשבה לכל האימה שמשודרת על בסיס שוטף באמצעי התקשורת? או לבחור באהבה לעצמנו, למשפחות שלנו, ולכל מי שצריך עזרה הזמן הזה?

ואני בטוחה שכולנו רוצים לבחור באהבה! אבל מה זה אומר בפועל מעבר למילים הגדולות?

זה אומר שאנחנו נדרשים ליצור לעצמינו עכשיו מין בועה פרטית משלנו. בועה של תודעה בה אנחנו חשים שאנחנו בטוחים וסגורים עד יעבור זעם. בה נוכל לעשות סדר בדברים ולהכיל את מה שקורה.

ובבועה הזו שלנו הכול שקט ובטוח! שם אנחנו מייצרים לעצמנו כבר עכשיו רגיעה (ולא מחכים לעולם כולו). שם אנחנו מייצרים התבוננות וקצת ודאות בתוך כל הכאוס החיצוני.

ובבועה שלנו אנחנו מאמינים בטוב שיגיע לאחר שהעולם יירגע. יודעים שכבר טוב! למרות שאנחנו עדיין לא מצליחים לראות אותו ולהאמין בו כשאנו מוציאים את האף החוצה ופוגשים את כל מה שקורה מסביב ואת הפחד שזה יוצר בתוכנו.

ובבועה שלנו אנחנו מוגנים. יש לנו שריון! ממש כמו לצב! ששומר עלינו מפגעי הסביבה. יש לנו בית פיזי שממנו אנחנו לא יוצאים כרגע. ממתינים עד שהכול יתבהר. ממש כמו נוח….שוהים בו ומידי פעם מציצים החוצה מהחלון לראות הקלו המים?

********************

ואיך מיישמים בפועל את ריפוי הצב עכשיו ומיד?

אז אחרי שאנחנו יודעים שאנחנו מוגנים עכשיו, בבועה שיצרנו ובתוך השריון שלנו, אנחנו עושים כמה דברים:

1. קודם כל, מסכימים לרעיון שהבית שלנו הוא השריון המגן שלנו (מה שנכון נכון!),שאנחנו מוגנים!

ושהבועה התודעתית שיצרנו היא המרחב המקודש שלנו עכשיו להתבוננות.

ובמרחב המוגן הזה יש לנו מקום וזמן לעשות סדר (גם סדר פסח) – במחשבות, ברגשות, בפחדים… ולבחור את הדרך שלנו קדימה.

2. מטפחים את החיבור שלנו לאדמה ואת כל הבתים שלנו – הבית הפיזי (4 הקירות שלנו), הגוף פיזי שהוא הבית לנשמה שלנו ואת הבית הפנימי (הרגשות שלנו).

וברמה הפרקטית זה אומר:
* לדאוג לבית ולמשפחה

לעשות סדר וניקיונות בכל המובנים.

* לטפח את הגוף

לאכול את פרי האדמה (הרבה פירות וירקות חיים), לנוע כמה שניתן (יש מלא אופציות זמינות ברשתות ואתם גם יכולים לשאול אותי ולקבל רעיונות) וגם לנוח! אם הגוף מבקש זאת כעת, לישון טוב ולהתקרקע (ללכת יחפים על האדמה למי שיכול. לשבת ליד עצים)…. ומי שלא יכול אז להוציא כל יום את הראש מהחלון להרגיש את השמש ואת האוויר הטוב. לנשום אותם עמוק פנימה.

בקיצור לתת לגוף את כל מה שהוא מבקש! בלי להתווכח…וגם לנשמה.

ואתם לא צריכים להסתכל על מה שאנשים אחרים עושים עכשיו (זה ממש לא מעניין) אלא רק לשים לב למה שאתם צריכים ולתת לעצמכם את זה.

* לטפח את הבית הפנימי שלנו

לדמיין את הבועה הפרטית שלנו, ליצוק בתוכה שלווה ושקט ומתוך השקט הזה להקשיב למה אנחנו מרגישים וחושבים ולתת לזה מקום.

* לחיות כל יום את אותו היום להסתכל על החיובי שבמצב ולהודות על היש

זה זמן להיות ברגע לא בעבר ולא בעתיד. עכשיו אנחנו בריאים ואנחנו מוגנים ויש אוכל על השולחן ויש קורת גג – אז בזה אנחנו מתמקדים ועל זה אנחנו מודים – על כל מה שקיים ובטוח בעולמינו, על זכות הקיום, על הבריאות, על הזמן הפנוי שנפתח בפנינו למנוחה התבוננות והטענות. על החיבור לאנשים אחרים, על המשפחה, החברים, על ההזדמנות ליצור המון דברים חדשים ולחשב מסלול מחדש, על היכולת לפתוח את הלב להתרגש ולאהוב, על שכבת האוזון שמשתקמת, על זיהום האוויר שפחת, על עולם הטבע שנושם לרווחה, על החיבור לאמא אדמה.

* לשמור על מתינות ועל סבלנות למצב ולמה שיהיה…וגם כלפי אנשים אחרים

אנחנו עכשיו במצב שבו כל הכפתורים שלנו לחוצים…כל האוטומטים שלנו על "הפעל". אז פה צריך לעבוד עם המודעות – להתבונן בתגובות האוטומטיות שלנו ולעשות התאמות ושינויים בהן אם זה מה שמתבקש.

לראות איך אנחנו יוצרים הרמוניה בעולמינו ולא ריחוק ובידוד…למרות שהם צו השעה לפחות מבחינה פיזית. אבל מבחינה רוחנית אפשר בהחלט ואף רצוי ומתבקש להרעיף ולהפיץ את חום הלב המרפא שלנו על הסובבים אותנו ובכלל.

* להסכים לשחרר מאיתנו…

אנשים מערכות יחסים עבודות כל מה שלא מתאים כבר ולא עושה לנו טוב. לעשות ניקיונות של פסח בכל הדברים הללו. להשיל, להשיל, להשיל.

* להסכים לכל מה שמגיע

לא להיות בהתנגדות או לשבת ולחשוב כל הזמן – אויש מתי זה כבר ייגמר? להסכים להיות בריק שנוצר ולדעת שהוא יעבור.

לזכור שהחיים מדויקים וכשאנחנו בזרימה טבעית עם מה שהחיים מאפשרים לנו כרגע – בין אם זה מעיק או משמח אנחנו בסינרגיה עם הטבע. כל התנגדות למצב יוצרת סבל מיותר ופוגעת בנשימת החיים שלנו. משאירה אותנו בכיווץ מכאיב. אל לא לכווץ. להרפות!

* לא לצרוך יותר מידי חדשות

להתעדכן פעם ביום מה המצב ומהן ההנחיות ולחזור לבועה שלנו להמשך הרגיעה והיצירה.

* לבחור ולהאמין בטוב

ולדעת שעוד מעט הכול ייגמר.

ואיך נדע? שזה באמת יהיה כך? אתם שואלים. איך נדע מה יהיה?
אז התשובות כאן למטה.

********************

אז מה יהיה?

יהיה טוב!
איך תדעו?
תסתכלו על הטבע.

הטבע כבר נושם! שכבת האוזון משתקמת, החיות חזרו להיות חופשיות, האוויר נקי, האדמה נמצאת בשיא פריחתה, הפרחים מלבלבים, הציפורים מצייצות, הריחות משכרים.

זה העולם האמיתי והוא פורח! במלוא תפארתו.

כל אלה מסמנים לנו שהכול בסדר. שיש אופק. והאופק הוא חיובי. ..והוא כבר מורגש באוויר.

כל אלה מסמלים את העומד לקרות. סוף סוף המירוץ האינסופי נעצר. ומסביב יש שקט. דממה. כל הרעש החיצוני נחתך כדי שאנחנו נוכל ליצור וליהנות משקט פנימי, ליצור עולם חדש יש מאין. להתפתח.

.

ולנו רק נותר כרגע רק לקבל השראה מעולם הטבע ולבחור באהבה במקום בפחד ובכיווץ. לבחור בשפיות של אמא אדמה המתחדשת ולא בסערה שיצרו בני האנוש – במחלה מתוקשרת, יותר מאי פעם, עם הרבה יחסי ציבור.

לנו רק נותר, ליהנות מהשקט שלנו ומהחג, לצפות בפרחים ובעצים המלבלבים בשקט שלהם בלי רעש וצלצולים ולשלוח חיצים של תשוקה – לשלוח כוונות לדברים שאנחנו מאחלים לעצמינו.

לא צריך להתכונן ליום שאחרי… או לעשות כלום כרגע.

אין צורך בפעולה. הכוונה עצמה כבר סוללת נתיבי אנרגיה חדשים ובוראת לנו תדר חדש שונה ממה שהיה לנו עד כה.

היום שאחרי … ייראה אחרת ברגע שאנחנו מסכימים לשינוי. ברגע שאנחנו משגרים החוצה את מה שאנחנו מזמנים לחיינו. ברגע שאנחנו מבקשים אהבה ושגשוג. ברגע שאנחנו מוכנים להיות על זה בתשומת לב מלאה מבלי להתעסק בפחד ובהסחות הדעת שמסביב.

וזה קל היום יותר מתמיד כי יש לנו זמן, יש לנו שקט, יש דממה ומשם הכל מתחיל. אנחנו יחד, עם כל שאר העולם, מתחברים עכשיו לאדמה החדשה שנוצרת. נבנים יחד עם האדמה החדשה למקום מעולה, למודעות החדשה שקופצת קפיצה עצומה.

את החירות הפנימית אף אחד לא יכול לגזול מאיתנו. דווקא עכשיו יש לנו חופש לחבק את הלא נודע וליצור לעצמנו הזדמנויות חדשות. לעשות דברים שלא עשינו עד כה. לזמן לעולמנו את כל הטוב.

כולנו עושים עכשיו RESET גדול על כל מה שהיה ומתחילים מחדש! ממקום אחר! פרק חדש ומרתק בחיינו!
איזה כייף! כמה מרחיב לב השינוי הזה. כמה הוא סמלי בזמן הזה שלנו.

"אז… עכשיו "….אומר לנו הצב "זה זמן צב, זמן שריון אהובים, זמן של קרקוע וחיבור לאדמה זמן של שקט. שהו בנחת בבתים, נשמו עמוק! וכבדו את המקור היצירתי שבתוככם. עברתם את פרעה! גם זה יעבור.

השינוי הזה ייקח אתכם רחוק! תרופות חדשות יומצאו, חיסונים ושדרוגים רבים. כל מערכות הכלכלה והחברה ישתנו מהיסוד. קשה לכם לראות זאת, כרגע מבעד לתמונות ולנתונים המופיעים בכותרות החדשות, אבל לשם פני האנושות מובלות.

אז היו סבלניים, כבדו את הקצב האיטי של כולכם בזמן הזה, ואמצו לכם את משפט המפתח שלי: "לאט זה מהר! מתוך ההבנה שחיים מסוימים מסתיימים ועולם חדש נבנה ומבשיל …וברגע האמת תוכלו להבחין בכל השפע שיתפרץ ממש כמו בטבע עכשיו".
עד כאן דבר הצב.

********************

וכמו תמיד, מי שרוצה לדבר, לפרוק, לקבל תמיכה בקרקוע ובהבהרת הערפל ואי הודאות ו/או בשליחת חיצים של תשוקה לימים שאחרי …שכבר מאד קרובים – אני והחיות האינדיאניות לשירותכם.

כתבו לי doc@michaldvir.com או דברו איתי 0505294800

מאחלת לכולנו חג חירות שמח!
ימים של בריאות ושל טוב!
אוהבת אתכם
מיכל

תגובות

תגובות