נאום הדוקטוראט שלי – סיום תואר דוקטור

 

ד"ר מיכל אדמתי – טקס סיום תואר דוקטור

טכניון מאי 2001

 

 

היה זה כבוד גדול עבורי להיבחר לנאום בשם כל הבוגרים – מסיימי תואר דוקטור בטכניון בשנת 2001.

בהתחלה כשקיבלתי את הטלפון, מלשכת הדיקן ללימודי מוסמכים, לא חשבתי כך וסירבתי.

ואז…מזכירת הדיקן שאלה אותי: איך את יכולה לסרב להצעה כזו? הרי כל אחד היה רוצה להיות במקומך.

אז שקלתי וחשבתי ובסוף הסכמתי.

הגעתי למסקנה שהיא צודקת. שזוהי הזדמנות נהדרת לדבר על הדרך ועל החוויה וההתנסות ולהביע את מי שאני. את מי שאנחנו. כולנו.

אז…הלכתי הביתה והשקעתי הרבה חשיבה בנאום הזה. בחנתי בו כל שורה ותוכן.

ואכן הוא היה מרגש במיוחד.

 

בדיעבד התברר שנשיא הטכניון דאז, פרופ' יצחק אפלויג, חשב כמוני. ממש דברים דומים.

וכך נאמנו שנינו, באותה הרוח, ואמרנו ללא תיאום מראש את אותם הדברים 🙂 כל אחד מזווית ההתבוננות שלו.

 

 

 

 

והנאום הזה שלי הולך איתי כבר שנים רבות. עד היום. הוא בתוכי.

ואני זוכרת כל מילה ופסיק בו בעל פה למרות שעברו מאז המון שנים (נסו להעיר אותי בלילה ולהתקיל אותי…אני זוכרת ה כ ל).

יש בו כ"כ הרבה משמעות עבורי ועבור דרכי שזה מפעים אותי בכל פעם מחדש כשאני נזכרת בו ומקשיבה לעצמי בסרטון הזה.

 

 

הנאום

"כבוד נשיא הטכניון, אדוני דיקן ביה"ס ללימודי מוסמכים, חברי הנהלה נכבדים, רב אלוף במילואים אמנון ליפקין שחק, דיקנים, עמיתי מקבלי תואר דוקטור, בני משפחה ואורחים יקרים,

לכבוד הוא לי לעמוד לפניכם הערב ולהודות לטכניון בשמי ובשם חברי הדוקטורים.

כולנו עברנו כאן דרך ארוכה ורצופת חוויות. כל אחד בנתיב היצירה האישי והייחודי רק לו.

והנה היום כולנו מתכנסים  למקום אחד. לקו הגמר שמהווה למעשה נקודת התחלה של נתיב חדש.

 

 

ועכשיו רגע לפני שאנו פורסים כנפיים אנו מבקשים להודות למקום המיוחד הזה.

המקום אשר יצר והזין את מצע הגידול עליו צמחנו ואשר טרח לספק את תנאי החממה האופטימליים עבורנו כדי שנוכל לצמוח ולגדול לתפארת.

 

old_gold_coin

אנו מודים על השנים הטובות, על החוויה שלא תישכח של לימוד ומחקר, על הקניית כלים מקצועיים מעולים ויותר מכל על הדרך!

דרך של התמודדויות וגילויים, של פסגות ועמקים, זו שהפכה אותנו לכל מה שאנחנו היום! – אנשי מקצוע, חוקרים ומורים.

ועל כך אמר שלמה המלך: "אשרי אדם מצא חכמה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה".

 

 

עבורנו הטכניון הוא הרבה יותר ממוסד אקדמי. הוא סמל לבית. לשורשים.

כאן למדנו על מדע ומחקר אבל לא פחות למדנו על כוחן של התמדה ונחישות, על דבקות במטרה ומחויבות לתהליכים, על חתירה למצוינות וליצירתיות, על כך שלא קיימות עובדות ואמיתות מוחלטות, על המוטיבציה שבהעפלה לפסגות גבוהות וחדשות ועל המשמעות של פתיחת ציר מדעי לבאים אחרינו.

 

 

ולא בכדי הגענו עד הלום!

היתה לנו זכות גדולה ללמוד ממנחים, מורים, וחוקרים מעולים – מהטובים בתחומם. ועל כך אמר ניוטון: "אם הרחקתי ראות אין זאת כי עמדתי על כתפי ענקים".

ומהחוויה האישית שלי אני יכולה להעיד ולומר כי מתוך מעשה הלימוד והמחקר כאן נפתחה לי דרך חיים!

הטכניון הפך לטבעת משמעותית ביותר על גזע העץ הפרטי שלי. כזו המביאה לידי ביטוי את הידע והערכים שרכשתי כאן בכל מקום בו אני בוחרת ואבחר בעתיד להיות. אם באקדמיה ואם בפרקטיקה.

תמיד אהיה חלק מהטכניון והוא חלק ממני!

 

 

 

אני רוצה להודות, בשמי ובשם חבריי מקבלי התארים, לכל אלו אשר ליוו אותנו בדרך המיוחדת הזו – מנחים, מורים, המזכירות ואנשי המנהל בפקולטות השונות, צוותי הספריות והמעבדות.

תודה לפרופ' עידו פרלמן דיקן ביה"ס ללימודי מוסמכים ולצוותו התומך,

תודה למעניקי המלגות הנדיבות שאפשרו לנו להתמסר ללימוד ולמחקר.

תודה לבני משפחותינו ולחברינו.

 

ומה נוכל אנו לאחל לטכניון כבוגריו?

בעיני הבוגר המתבונן, אחד מהאתגרים המרכזיים העומדים היום בפני הטכניון הוא השילוב המושכל בין נכסי העבר לשאיפות העתיד. שילוב הדורש גילוי הקשבה, רגישות וגמישות אל מול מציאות משתנה ומתחדשת.

אנו מאחלים לטכניון שימשיך להיות מוסד אקדמי מוביל בתחומו המהווה מוקד משיכה ושימור למדענים ולחוקרים מצטיינים.

 

ולעצמינו נאחל דוקטורים יקרים …

שנמשיך להתבונן בפליאה בטבע ובאדם ולחוות את השמחה שבגילוי.

שנדע לשלב את עבודתנו המקצועית עם תבונת הלב, עם אהבת האדם, עם ערכיות ועם חזון.

והכי חשוב!!! שנשכיל ליהנות מהדרך!

תודה!"

 

דוקטור2

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *