לשיר את החיים! – יומולדת 50

פוסט לכבוד יום הולדת 50

(פורסם ב "קפה דה מרקר" – 28.7.11)

 

היה כבר מי שאמר:  "אדם שמצא את עצמו, כבר לא יאבד דבר בעולם הזה… ומי שהבין פעם אחת את האדם שבקרבו מבין את כל האנשים".

כמה נכון!

היום, בחצות הלילה, חברים יקרים, יאמרו מחוגי הזמן שוב את דברם. בזמן הזה יבואו לכדי סיום 50 שנה של דרך! ויתחילו 50 חדשות, רעננות ונפלאות, לא פחות, עם המון תוכן ושמחה!

האמת? זמן מרגש!

 

ואני… שבעבר לא ממש הבנתי מה אנשים עושים עניין מימי הולדת בכלל ומכאלה עגולים בפרט שמתי לב פתאום לב איך לאט, לאט בשקט, בשקט… התגנבו להם לליבי, בשבועות האחרונים, מחשבות, תהיות, רסיסי זיכרונות, ניתוחי מאזנים, חשבונות נפש מסוגים שונים, רעיונות בנוגע לסגירות ופתיחות וכמיהות למתנות אותן לא הספקתי עדיין לתת לעצמי.

 

וכל אלה מתחברים להם דווקא עכשיו (ומסתבר שאף לא דקה אחת קודם), כמו חלקים פזורים של פאזל, ומתכנסים לתמונה רחבה ומסונכרנת שיודעת לצייר את מפת חיי. מפה ממוסגרת, עם קווי אורך ורוחב, למי שהייתי ב – 50 שנה האחרונות ולמי שאני היום. כזו הכוללת המון נתונים – החל מסוג הקרקע ומצע הגידול, המשך בכיוונים ובמגמות וכלה בנקודות ציון ובמרחקים. תרשים המאגד בתוכו את כל מי שאני ומכניס לפרופורציות ול"קנה מידה" את כל מה שהיה ואת זה שישנו עתה.

 

ותוך כדי כתיבת שורות אלה אני נזכרת שגם אני כבר "חטאתי" בעבר, כמו הרבה אחרים, ועשיתי עניין מיום הולדת עגול. כן… לפני עשור, בגיל 40 , הרגשתי צורך לתת לעצמי מתנה בצורת סרט המספר על דרכי. רציתי שהוא יהווה עבורי נקודת התייחסות בזמנים שיבואו בהמשך. שיתעד עבורי מראות, חוויות, שירים ואבני דרך (מצ"ב, להלן קישור למי שמעוניין להציץ). ובאמת… כשאני צופה בו היום, אני יכולה לזהות את הדרך המשמעותית, שעשיתי מאז, כמו גם את הזרעים למי שאני. אלה שנזרעו עוד הרבה לפני כן…שהיו שם כנראה, מאז ומעולם, אפיינו אותי לאורך השנים ועדיין… (גם אם נדמה לי בכל פעם שאני מגלה אותם מחדש).

והזרעים האלה הם מי שאני! מייצגים את טביעת הנשמה שלי. את בסיסי ה-DNA הפועמים בתוכי. את הקוד הגנטי של מיכל. והם פורחים בי בהמון צורות – שירים, מילים, רעיונות, כוונות, כמיהות, חלומות, הגשמות  – פירות נפלאים המבטאים את הפוטנציאל האדיר שהיה טמון כבר בגרעין שלי. וזו תחושה מאד מיוחדת לפגוש בכל הדברים האלה. תחושתה של אשה שהתגלתה לעצמה! שנגעה בקשת.

 

והיום אני מרגישה כמי שניצבת על ה"קו המשווה" של חיי – מתבוננת מצד אחד בכל מה שהיה ומנגד במה שעוד עתיד להגיע… מסקרן, מרתק וברובו לא נודע. ויחד עם כל אי הוודאויות הללו אני מוצאת את עצמי היום אישה בשלה, עשירה ביופי ובתוכן, מגובשת ומלאה באהבה שמשתקפת אלי מכל מקום.

אישה עם תכלית! עם דרך! עם מצפן פנימי! עם עוגנים איתנים ועם נמלי ביניים ברורים בדרך ליעד. יודעת בדיוק מי אני, מה אני רוצה, ומהם הקווים והעקרונות המנחים אותי בהנהגת ספינת חיי ובחתירתי קדימה.

ביום הזה אני מדויקת לעצמי הרבה יותר מאי פעם. מבינה את הנתיב.  נתיב האור שלי. קרובה יותר למקור שבי.

 

ויחד עם הידיעה הבהירה שתוכי, בנוגע לדרך שלי ולעקרונותיה, אני מקפידה להשאיר תמיד מקום ודרגות חופש לכיווני הרוח. יודעת כמו רב חובל מיומן, שלא ניתן לשלוט ברוחו של הים ושיש לגלות ענווה אל מול איתני הטבע, להישאר פתוחים לשינויים בנתיב… ולהתגמש מולם במיוחד כשמתרגשת סערה. ואז… כשהגלים מאיימים לסחוף אותי, אל תוך המערבולת, אני מתחברת, כפי שלימדתי את עצמי במשך שנים, לעוגן הפנימי שבתוכי ורואה בעיני רוחי את קו האופק הפרטי שלי – החזון שלכיוונו אני חותרת כל הזמן. סומכת תמיד בעיניים עצומות על המצפן הפנימי שלי שינחה אותי גם אם אסטה מהנתיב… שיעלה אותי חזרה אל "דרך המלך שלי" ויביא אותי לחוף מבטחים.

 logo

זוכרת בחתירתי, שאיני יכולה לראות, מהנקודה בה אני נמצאת, את כל מהלכי הדרך ועיקוליה, אבל יכולה בהחלט להתחבר למגדלור שבליבי כדי שיאיר לי את הצעדים הבאים. בוטחת בעצמי, בתבונת הנתיב שלי וביכולתי לבחור ולהגשים כל דבר! מונחית ע"י האמונה שכל ההתנסויות, שאני פוגשת, מלמדות אותי עוד על עצמי ומחזקות אותי. יודעת שנכון לי להיות נוכחת ברגע, גם אם הוא מאד כואב, ולא מתביישת לעצור לעיתים כדי להתבונן ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה ולבקש, אם צריך, הכוונה ועזרה.

 

zarkor

 

וכן… ב – 50 שנותיי נגעתי כבר באופקים רבים. הגשמתי הרבה חלומות וכמיהות. וגם למדתי שאופק החיים  הוא אינסופי… ועל כל אופק בו אני נוגעת נולדים עבורי אלפי אופקים חדשים רחבים, מוארים ונפלאים הרבה יותר. זה תהליך מרתק ומדהים. אלכימיה של ממש. ועדיין רבה הדרך… ואני רק מודה, כל יום, לים של חיי על כל גליו.

והכוח המניע אותי בתהליך הזה היא התשוקה! לצמיחה, להתפתחות והעמקת המסע, לחקירה מתמדת של מחוזות חדשים, לחיבור לנתיב היושרה האישי שלי! לשירות לעולם!

והתשוקה הזו – אהבתי הגדולה לחיים –  היא הדלק שלי – היא אש התמיד שבוערת בי ומטעינה את נשמתי. ולא במקרה בחרתי במוטו שמנחה אותי בחיי האישיים והמקצועיים: "Take your passion and make it happen" (משפט שלקוח מתוך השיר מהסרט "Flashdance". מוזמנים להקשיב)

 

logo

 

ואני מקפידה להקשיב לה…לתשוקה הזו, על בסיס קבוע ויום יומי, מתוך הבנה שכשאני שם אני בדיוק במקום שלי – פורחת! שמחה! חיונית! מגשימה את הייעוד שלי, מחוברת למקור הכוח שבי – לגנראטור של הנשמה, לסוללת החיים… נמצאת באמת הכי נקייה ומדויקת שלי ומקרינה את עצמי החוצה באותה רמת דיוק. ולכן, אני טורחת לברר כל בוקר עם הלב שלי "לאן הוא רוצה לקחת אותי היום"? עושה, כל הזמן, סדר ומיון פנימי בנשמה. לא מחכה עד שיצטבר בה לכלוך ואבק.

 

ומבחן המיון של התשוקה הוא מאד פשוט! ומתבצע על פי הקריטריון הבא: מה ומי שעושה לי טוב בנשמה, מלהיב אותי, מהדהד אמת בתוכי, מאפשר לי לבטא את האהבה הענקית שפועמת בתוכי, לחלוק את מתנותיה עם הסובבים אותי, ולהעניק ממנה בשפע ובנדיבות לעולם –  בפנים! וכמה שיותר….ולעומת זאת, מה שמחליש אותי וגוזל ממני אנרגיה – החוצה! ומיד!

וביום הזה חברים – בחג היובל שלי –  אני מרגישה אישה מבורכת. אני מאמצת בחום את ההמלצות, משני השירים המצורפים לפוסט, ומזמינה אתכם לעשות זאת יחד איתי – לשיר את החיים כאילו אין מחר, לחגוג את האהבה, להודות על כל יום של שמש, להקשיב לתשוקות הלב ולהגשים את חלומות הנשמה.

 

שלכם באהבה רבה,

מיכל

קישור לסרט: מסע ה – 40 שלי

 

 

 

תגובות

תגובות

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *